לפעמים גם בלוג עובר דירה
כן, לפעמים גם בלוג עובר דירה
שלום לכל באי הבלוג,
במשך שנות עבודתי: 37 שנים כקוסם מקצועי, 28 שנים כמעצב תעשייתי ומנהל חדשנות בתעשיה, 18 שנים כאיש שיווק ומומחה לבניית מותגים ו-5 שנים כממציא ומפעיל משחקים מגנטיים ואטרקציות לאירועים, פיתחתי אהבה רבה לנושאי תרבות ואמנות (האמת שהתחלתי לפתח את האהבה בבית הורי שדאגו לחשוף אותי למוסיקה, תיאטרון, ספרות, אופרה, תערוכות ומופעים יוצאי דופן). עם הזמן גם פיתחתי ראיה מיוחדת משלי שלפיה אני נהנה, מתרגש ומעריך את העבודות ובהמשך מתייק אותן במגירות המתאימות במוח.
עקב עיסוקי המגוונים, אני נחשף לנושאים שאינם זוכים לחשיפה נרחבת וגיליתי שאנשים רבים כמוני, עשויים להפיק הנאה והתרגשות מהידיעה עליהם. בין אם הם נהנים לקרוא כתבה המביעה את הייחודיות שאני מצאתי בעבודה או אירוע כלשהו, או שהקריאה גם מניעה אותם ללכת ולחוות את הדבר בעצמם.
את הבלוג הזה הקמתי, בעזרתו של שחר עזר-מקדם האתרים שלי, (סמארט סייט - קידום אתרים) על מנת לחלוק בידע ובחוויות. הבלוג עלה לאוויר לפני כמה חודשים, ומאז הוא מושך אלפי גולשים בכל חודש, חלקם חוזרים אליו שוב ושוב.
ככל שהצטבר החומר, כך גם גדלו קצב הכתיבה ואיסוף החומר. תיקיית הנושאים שמגיע להם כיסוי תקשורתי בבלוג הולכת וגדלה.
עוברים דירה לבלוג חדש - תרבות And The City
לאחרונה, גילינו, שחר ואני, שהבלוג הזה מלא. הוא לא מאפשר להעלות יותר תמונות. ומאחר שאני אכן מאמין שתמונה שווה יותר מאלף מילים (בעיקר כשהיא באה כאילוסטרציה למילים) החלטנו להעמיס את עצמנו למשאית ולהעביר את הבלוג לכתובת אחרת שתאפשר לי להעשיר את הכתבות בתמונות ללא הגבלה.
שם הבלוג החדש: תרבות And The City
אז אם נהניתם לקרוא את הכתבות בבלוג עד היום, תוכלו להמשיך ולקרוא כמוהן בכתובת החדשה. כבר יש שם כתבות רבות על סרטים, מוסיקה, ספרים, אנימציה, חידות היגיון… ועוד היד נטויה.
אז אני מזמין אתכם בעקבות המשאית שלנו לבלוג החדש. וכשאתם מגיעים, אנא הוסיפו תגובות לכתבות כדי שאדע שהגעתם. אולי זה יישמע מוזר, אבל חשוב לי לדעת אם הנושאים שאני מכסה חשובים לכם ואם סגנון הכתיבה ונקודת המבט שמנחה אותי בכתיבה גורמים לכם התרגשות ועניין.
שלכם,
יורם בר-סלע
מסעה של הרוח – The Wind Journeys - פסטיבל הקולנוע ירושלים
פסטיבל הקולנוע – ירושלים
בימוי: סירו גרה
שחקנים: מרסיאנו מרטינז, יול נונייז, רוזנדו רומרו, בטור אדה, גיירמו ארסואגה
הסרט הופיע בפסטיבלים בקאן, טורונטו ולונדון
איגנסיו, אלוף נגני האקורדיון של קולומביה, שהתאלמן לא מזמן והחליט שלא ינגן עוד לעולם, מעמיס את האקורדיון הישן שלו על כתפו, עולה על חמורו ורוכב למקום מרוחק בצפון קולומביה כדי להחזיר את האקורדיון למורה שממנו קיבל אותו. זה לא סתם אקורדיון אלא מותג בפני עצמו שהפך לאגדה. האגדה האורבנית (או אולי נכון לומר הכפרית) מספרת שהמורה זכה באקורדיון בתחרות נגינה מול השטן. זו כנראה הסיבה לכך שבחזית האקורדיון יש שתי קרניים מאיימות.
בחור צעיר שמאד רוצה ללמוד לנגן באקורדיון, מצטרף אל הזקן למסע הארוך, בתקווה שילמד אותו לנגן כמו שהוא ידע. איגנסיו, המכונס כולו בתוך עצמו, לא נראה מעוניין בחברה כלשהי, אבל נכנע לצעיר שמצטרף עליו בדרך.
זהו סרט בוסר דל תקציב, ובכל זאת מאד נהניתי ממנו כי הוא חושף בפני הצופים תרבות מוזיקלית לא מוכרת ונופים עוצרי נשימה של צפון קולומביה שמקבלים עוצמה מרהיבת עיניים מול עדשת המצלמה של פאולו אנדרס פרז. לאורך הסרט משובצים קטעים מופלאים של נגינה באקורדיון, במסגרת תחרות נגינה עממית על פי מסורת האיזור.
למרות בעיות ברצף הרעיוני של הסיפור ובאיכות הטכנית של הצילומים, זהו סרט מרגש ומקסים. חוויה אסתטית ומוזיקלית. מסעה של הרוח הוא סרט על חלומות שמתגשמים וכאלה שלא… ולא אפרט יותר מזה.
סינמטק תל-אביב בחר להקרין את הסרט, כך שאתם יכולים עוד לרוץ ולראות. שווה. לא תצטערו.
שלכם,
יורם בר-סלע
