להיות כמו הנס כריסטיאן אנדרסן

סיור חווייתי בגני הסיפורים בחולון

“… ובקומה החמישית גר מר עכבר.  אך לפני שבוע ארז חפציו ונסע. איש אינו יודע לאן ומדוע. כתבו דיירי המגדל שלט, תקעו מסמר מעל לדלת, וקבעו שלט בקיר:  דירה להשכיר”. ככה הסיפור התחיל.

זוכרים את הסרט הנס כריסטיאן אנדרסן? זוכרים את תלמידי בית הספר הולכים אחרי הנס, מתיישבים סביבו על שפת הנחל ומקשיבים בשקיקה לסיפוריו על ההיסטוריה שאחרי שנים רבות של פעילות… החליטה להשתנות?

זה היה תמיד החלום שלי. לשבת מוקף ילדים ולספר. כשילדי היו בגן ובביה”ס העממי, נהגתי להגיע מדי פעם ולספר. לפעמים, סיפורים שחיברתי מזמן ולפעמים, הייתי ממציא סיפורים בו ברגע, כשהילדים מספקים לי את הנושאים לסיפורים. לטקס הסיפור נהגתי להגיע תמיד עם זוג הנעליים הירוקות הישנות שלי, אחד מסמלי המותג שלי. בלעדיהן, אני לא יכול לספר. הילדים ידעו שהן ההשראה שלי. בלי הנעליים הירוקות, אין לי רעיונות לסיפורים. הראש ריק. כשראו אותי מתקרב עם הנעליים הירוקות, צהלו משמחה וכשראו אותי עם נעליים אחרות, נאנחו באכזבה.

מרגע שגיליתי את גני הסיפורים בחולון, היה ברור לי שזו ההזדמנות שלי. כשכתבתי את הכתבה על פרוייקט גני הסיפורים בחולון, גיבשתי במקביל את הרעיון, ובסופ”ש האחרון, מימשתי אותו. הזמנתי קבוצה של ילדים מבנות המשפחה וחברים. צעדנו יחד בין פסלי הסיפורים, כשאני מקריא את הסיפורים מתוך ספר ומתייחס לפסלים שמסביב.

“והנה בשבילים ,בדרכים, בכבישים - אל הבית באים דיירים חדשים”. התחלנו בשבילי “דירה להשכיר” של לאה גולדברג - המיצב של ריצ’רד שילה. עמדנו ליד פסל הבית בן 5 הקומות. מרחוק, ראינו את פסל מר עכבר שעזב. קראתי את הסיפור, כשאנחנו מתקדמים בשביל ועוצרים ליד פסלו של כל אחד מהדיירים. התרנגולת השמנה מקומה ראשונה,מחזיקה סלסלה מלאה ביצים. הקוקיה מקומה שניה עומדת על גג צריף קטן. החתולה הכושית מקומה שלישית עומדת בגאווה לצד השביל והסנאית מקומה רביעית מפצחת אגוזים על גגון קטן. כמעט ניתן היה לשמוע את רעש פיצוח האגוזים המחריש אזניים.

עברנו לשביל הגבוה יותר שבו פגשנו את השוכרים המועמדים: הנמלה שרק הזכרתי כי לא ראינו פסל שלה, החזיר הארוגנטי, הארנבת והיונה. את סוף הסיפור סיפרתי במערה, שמעצב האתר כנראה הכין במיוחד למטרה זו. ההתרגשות היתה רבה. שלי בודאי, אבל נדמה לי שגם של הילדים. בהמשך, לאחר פיקניק קצר, עברנו בחטף ליד “דודי שמחה”, “פטריות וגמדים”, “שפת הסימנים של נועה”, “איתמר מטייל על קירות”… וקינחנו בגן השעשועים המדליק שבמרכז המתחם.

נפרדנו אחרי כשעתיים וחצי. עייפים אך רצוצים. הצטרפנו אל מר עכבר, בדרך למכוניות. מתגובות ההורים הבנתי שהשגתי את מטרתי. הם כולם מתכוונים להמשיך ולבקר בגני סיפורים נוספים ולהתעניין בפיסול… ואני, התחלתי לחנך לי דור חדש של מאזינים, שבעתיד אוכל לספר להם גם את הסיפורים שאני כותב. ממש כמו הנס כריסטיאן אנדרסן.

שלכם,
יורם בר-סלע
 © כל הזכויות שמורות ליורם בר-סלע, הורדים 30 גני יהודה.

נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת בעזרת השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישידות לקורא ה-RSS שלך.