אמנות
הקומדיה העגומה של החיים
לקח לי כ-3 שנים להגיע לראות את יאקיש ופופצ’ה, שבינתיים רצה בהצלחה רבה בתיאטרון גשר, אבל ממילא נראה כאילו ההצגה עדיין ארוזה. עוד לא הוציאו אותה מהעטיפה. הבמה היתה מכוסה כולה בנייר עטיפה חום. כל קיר הרקע, גם הוא היה מכוסה בנייר חום. על הבמה היו מונחות רק כמה פחיות צבע, שהעידו על כך שמשהו אולי עומד לקרות.
התזמורת נכנסה לצד הבמה. 4 נגנים מוזרים עם אף של ליצנים. מוזר. לצליליה של התזמורת, נכנסו כמה שחקנים לבמה
פריז. חורף 1830. קרררררררררררררר…
כותרות הסרט מופעיות על רקע קטע מציור אימפרסיוניסטי. בעליית גג רעועה בפריס, מתלוננים הצייר מרצ’לו והמשורר רודולפו על הקור העז. רודולפו מחליט להקריב את דפי אחד המחזות שכתב כדי להדליק את התנור ולחמם מעט את חדרם הקפוא. לרגע קט נהנים השניים מהאש המחממת, אבל המזגן באולם הקולנוע ביס פלאנט, מפזר קור מקפיא. דפי המחזה בוערים מהר מדי והקהל, יחד עם אנשי הבוהמה בדירה הפריזאית הישנה, שוב קופאים מקור. ככה הסיפור מתחיל
הרבה מעבר לצלילים
שלומי שבן תופס את מקומו ליד הפסנתר החשמלי. שלמה גרוניך מגיש לו את המיקרופון ומכוון אותו למיקום המדוייק. לאחר מכן, הוא מצמיד את שתי כפות ידיו וקד קידה. מחווה של כבוד מהענק הותיק לענק הצעיר.
המופע המשותף של גרוניך ושבן היה אטרקציה יצירתית מרגשת. המוסיקה של שניהם נפלאה, אבל בעיני, היתה החוויה האנושית הרבה יותר נוגעת ללב. שלמה גרוניך הציג לראווה את המוסיקליות חסרת המעצורים
פריחת הדובדבן
בימוי: דוריס דוריי
“בוטו הוא ריקוד של הצל. אני מתנועעת והצל שלי רוקד”. כך מסבירה יו, הרקדנית היפנית הצעירה לרודי, אדם מבוגר שזה עתה התאלמן, את מהותו של ריקוד הבוטו.
“לכל אדם יש צל… כל עוד הוא חי. עם מותו, נכנס הצל חזרה ומתאחד עם הגוף”.
הרקדנית הצעירה שפוגש רודי בגינה יפנית טיפוסית, הופכת לידידת נפש שלו ועוזרת לו לגלות את החיים שעברו לידו. הוא מגלה מחדש את ילדיו שברחו למקום הכי רחוק מההורים, את חלומותיה הנצורים של אשתו, אותם זנחה למען חיים של שגרה איתו. בסוף ימיו, הוא יוצא לגלות, עבור אשתו שנפטרה, את הר פוג’י, את ריקוד ה”בוטו” שממנו כל כך התרגשה ואת פריחת הדובדבן, שאולי מסמלת בסרט את פריחתו המאוחרת שלו עצמו.
שדה שחור… פורח - תערוכה
תערוכתו של צדוק בן דוד – הביאה קהל חדש למוזיאון תל-אביב
עוברי אורח ונהגים שחלפו בשבוע שעבר בשדרות שאול המלך, ליד מוזיאון תל-אביב, זכו לראות תופעה יוצאת דופן: תור ארוך משתרך עד קצה רחבת המוזיאון ובית אריאלה. חובבי אמנות ואנשי מקצוע שניצלו את השבוע האחרון כדי להספיק לראות את תערוכת “טבע אדם” של צדוק בן דוד. חלקם, אנשים שמעולם לא ביקרו במוזיאון.
כשארכיטקטורה ועיצוב נפגשים
חנוכת המוזיאון החדש לעיצוב בחולון – 31 בינואר 2010
עיצוב ישראלי על המפה העולמית
הפעם, החליטו קברניטי העיריה להקים פרוייקט שיעלה את העיצוב הישראלי על המפה העולמית ויהפוך למותג. תכנון הבנין הופקד בידיו של המעצב הישראלי רון ארד, שרכש לעצמו שם עולמי בזכות העיצוב המקורי וגישה ייחודית ונועזת בעיצוב וארכיטקטורה חדשנית. את מבנה המוזיאון מחבקות רצועות מפלדת קורטן צבעוניות המתפתלות בין חלקי המבנה ונותנות תחושה של חדשנות, תנועה והמשכיות. מעין “טבעות מביוס” שאין להן התחלה וסוף ברורים. עוד לפני פתיחתו הרשמית, זכה המוזיאון בתכנון של רון ארד אדריכלים להכרה בינלאומית כאחד ההישגים הארכיטקטוניים המקוריים ביותר של תחילת המאה ה-21.
דקורציה אורבנית חדשה בירושלים
ציורי קיר אמנותיים לשיקום חזיתות בתים
במשך שנים רבות ראינו במקומות רבים בירושלים חזיתות בתים המכוסות בפח חלוד כדוגמת הבית שבתמונה. ירושלים שאיבדה קהל רב של צעירים חילוניים משקיעה עכשיו בעדכון המותג שלה. עיריית ירושלים משקיעה משאבים רבים על מנת להביא לירושלים סטודנטים צעירים, לעודד הקמת עסקים קטנים ומיזמים חדשים בתחומים של עיצוב ויצירה ועתה גם משקיעה באטרקציות עירוניות למבקרים מהארץ ומחו”ל.
