מסעה של הרוח – The Wind Journeys - פסטיבל הקולנוע ירושלים
זהו סרט בוסר דל תקציב, ובכל זאת מאד נהניתי ממנו כי הוא חושף בפני הצופים תרבות מוזיקלית לא מוכרת ונופים עוצרי נשימה של צפון קולומביה שמקבלים עוצמה מרהיבת עיניים מול עדשת המצלמה של פאולו אנדרס פרז. לאורך הסרט משובצים קטעים מופלאים של נגינה באקורדיון, במסגרת תחרות נגינה עממית על פי מסורת האיזור
פריחת הדובדבן
בימוי: דוריס דוריי
“בוטו הוא ריקוד של הצל. אני מתנועעת והצל שלי רוקד”. כך מסבירה יו, הרקדנית היפנית הצעירה לרודי, אדם מבוגר שזה עתה התאלמן, את מהותו של ריקוד הבוטו.
“לכל אדם יש צל… כל עוד הוא חי. עם מותו, נכנס הצל חזרה ומתאחד עם הגוף”.
הרקדנית הצעירה שפוגש רודי בגינה יפנית טיפוסית, הופכת לידידת נפש שלו ועוזרת לו לגלות את החיים שעברו לידו. הוא מגלה מחדש את ילדיו שברחו למקום הכי רחוק מההורים, את חלומותיה הנצורים של אשתו, אותם זנחה למען חיים של שגרה איתו. בסוף ימיו, הוא יוצא לגלות, עבור אשתו שנפטרה, את הר פוג’י, את ריקוד ה”בוטו” שממנו כל כך התרגשה ואת פריחת הדובדבן, שאולי מסמלת בסרט את פריחתו המאוחרת שלו עצמו.
מה שעובד - Whatever Works
סרטו של וודי אלן
כל כך מתאים לימים אלה שלקראת השנה החדשה.
נשף ליל סילווסטר. ספירה לאחור. כל גיבורי הסרט מתחבקים ומתנשקים, ורק בוריס ילניקוב, השחקן הראשי בגילומו של לארי דיוויד (שהמציא את סיינפלד) פונה אל קהל דמיוני שרק הוא רואה (אנחנו באולם) ומדבר על כוחה של המקריות בחיים. ואם נדמה לכם שגיליתי את סוף הסרט והרסתי את ההפתעה, הרגעו.
500 Days of Summer
500 ימים עם סאמר
קומדיה רומנטית נהדרת שבה נגללת העלילה קדימה ואחורה לאורך 500 ימים של רומן בין בחור צעיר ובחורה שלא ממש מתכוונת. התסריטאי מצא דרך פשוטה ובהירה שמאפשרת לנו לא להתבלבל כשהשעון רץ קדימה ואחורה ואיתו האירועים. משעשע ומרגש. שווה לראות.
